פסיכולוגיית הגשטלט

פסיכולוגיית הגשטלט הינה האנטי תזה של גישת הסטרוקטורליזם אשר צמחה בגרמניה. גישת הסטרוקטורליזם היא גישה אשר אומרת כי תופעות רבות אינן מתרחשות באופן מבודד כי אם הן נובעות ממבנה שלם. כלומר, פסיכולוגיית הגשטלט טוענת כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו מקבילי, הוליסטי ואנלוגי – בעל שאיפה לארגון עצמי.

העיקרון התפעולי של המוח
אבי הגישה הוא מקס ורטהיימר. ורטהיימר ערך ניסוי אשר בו בדק את תפיסת התנועה – הוא עזה זאת על ידי הקרנה של שתי הבזקי אור משתי נקודות אור שונות אך קרובות זו לזו וכאשר נשאלו הנבדקים, הם טענו שראו נקודת אור בודדת אשר נעה מנקודה אחת למשניה. ורטהיימר הסיק כי התודעה השליכה על הקלט החושי ובכך נתנה פירוש משלה לגירויים אשר נראו.

	השלם גדול מסכום חלקיו

השלם גדול מסכום חלקיו
השלם גדול מסכום חלקיו – משפט זה מייצג בצורה הטובה ביותר את פסיכולוגיית הגשטלט משפט זה אומר בעצם שישנה איזושהי תבנית תודעתית אשר מפרשת בעצמה גירויים חושיים ומשליכה זאת על הקלט החושי – ופירוקה לגורמים, כפי שעשו הסטרוקטורליזם, לא יביא להסברה. תרפיית הגשטלט מדגישה את החוויה הסובייקטיבית של האדם הבודד, שכן אחת מרעיונות היסוד שלה היא שבני האדם בנויים מסך כל החוויות שלהם.

עקרונות הגשטלט
דמיון - יצירת תבנית סכמה מנסה למצוא עניין משותף אשר בעזרתו נוכל להסביר את המציאות. קירבה - עצמים או אנשים קרובים נוטים להיות משויכים אחד לשני ומשמשים לתשתית הסכמה. פשטות – כל מידע אשר האדם נחשף אליו מתורגם לרמתו הפשוטה ביותר, ואם אין ביכולתו של האדם לתרגם מידע זה, הוא יתייחס אליו כמידע מניפולטיבי. המשכיות – לאדם נטייה לייצור המשכיות בין אירועים. סגירה – האדם ינסה לסגור את מעגל המידע שבידיו גם כאשר המידע שבידיו איננו שלם. אם התמונה שיצרנו תתנגש עם המציאות, אז אנו נרגיש דיסוננט. דיסוננס – מצב של חוסר איזון אשר האדם נאלץ להקנות משמעות בצורה עצמאית – במצב זה, יפעל האדם להפחתה של חוסר האיזון על ידי פניה לאמונות. תפיסות וכו´.