למן הרגע הראשון שנולדנו, ניתן לומר כי אנחנו מנהלים משא ומתן; יחסי ה"תן וקח" (במילים ובכל מה שיכול לבטא דרך תקשורת) מתקיימים לאורך כל נתיבי החיים- מול מורים או מרצים, בין אם מול רשויות המס, בתנועות הנוער ובאמצעות החינוך, מול הילדים ובני הזוג, מול ספקים, המוכר במכולת, זה המוכר לכם את הדירה ואנשים נוספים. באותו תהליך של משא ומתן ישנם פתחים רבים לכשלים, שנובעים בדרך כלל מסטייה מהכללים הקבועים לניהול משא ומתן – ואת הכללים הללו ניתן ללמוד בקורסים רבים לניהול משא ומתן.
"נוסחת הנסיגה"
מבין אוסף הכשלים האפשריים המוגדרים למשא ומתן, ניתן למצוא כשל ויתור מוקדם מדי. כשנקודת הפתיחה היא ממילא רחוקה, צריך ללכת רחוק יותר כדי להגיע אל המטרה. יש את אלו שמנהלים משא ומתן פנימי על מה שעלול לקרות עוד לפני שבדקו מה באמת יש לצד השני לומר על כך, ובדרך כלל מקרינים זאת החוצה (לא רצוי, מפני שהצד השני מזהה חולשה). בנוסף, אין ויתור ללא תמורה – אחרת למה ויתרנו? יכול להיות שמיהרנו לוותר ולא לקחנו עירבון לתמורה? זו היא רק הזדמנות לצד השני לדרוש יותר.
כוח מול מוח
כשנראה כי לצד השני ישנה עליונות מסוימת שהושגה על ידי שליפת כל ה"ארטילריה", זה עלול לגרום לפחד ולשיתוק הצד השני משום החשש מטעויות, הרי "מה זה כבר יעזור, אולי עדיף לסגת כבר עכשיו", סף הציפיות שוב יורד וה"בשר" להתמקח עליו פוחת. זו בדיוק הנקודה שכדאי להסתייע ביועץ לצורך העניין, שישקף בדיוק את עיקרי המצב, יעניק מעט יותר רקע גם על התמונה המלאה כמו למשל הידע שיכול לספק על מתחרים או עסקאות שרצות במקביל ויכולות להסביר כמה מן המצבים, ייעץ בנושא הקלפים אותם רצוי לחשוף ואת אלו שכדאי לשמור למיקוח רגע לפני הגעה לקווים האדומים ועוד.
האם ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר?
לפעמים הכשלים נעוצים בגישה שגויה כלפי היריב. זו דוגמה קלאסית למשא ומתן השגוי מבסיסו – אחת הדוגמאות שניתן להבחין בהן גם ביום – יום: זלזול בירי מפאת המוצא העדתי, השיוך הדתי, גילו או חזותו של היריב ועוד. לפעמים זה מה שהיריב עצמו היה רוצה שתראו: ישות חלשה, שאין לה קלפים רבים לחשיפה. ומה אם יתברר אחרת?