המשכילים החדשים-עשירים

בשנות ה-90 עם פתיחתן של המכללות הפרטיות וההחלטה על ההגרלות של החומר לבחינות הבגרות, היו בטוחים כולם כי זו הדרך להנגיש ליותר צעירים את הדרך ללימודים אקדמיים. הקיצוץ בחומר סייע לתלמידים להצליח יותר בבחינות הבגרות ולהשיג ממוצעים גבוהים והמכללות הפרטיות מציעות אלטרנטיבה לאוניברסיטאות בדמות לימודים לתואר ללא צורך בפסיכומטרי וציוני בגרות בשמיים. אך האם אכן המטרה הושגה? האם באמת הלימודים הגבוהים נהיו נגישים יותר? לפי המחקרים של מכון טאוב, התשובה היא-לא.

אכן שיפרו הישגים- אך רק בשכבות החזקות יותר
מן המחקר עולה תמונה כי אכן צעירים שיפרו הישגיהם בבגרויות בין השנים 1995-2008 בשל שיטת ההגרלות שהונהגה בשנים הללו. הבעיה היא, שמי שהציונים שלהם השתפרו היו בני נוער בעיקר ממעמד הביניים או אפילו ממעמד סוציו אקונומי גבוה יותר. כלומר עיקר השינוי השפיע על בני משפחות ממעצד כלכלי- חברתי גבוה. מה זה אומר בפועל? שהשינוי הזה בעיקר העמיק את אי השוויון בין בני נוער מן השכבות החלשות לעומת אלו מן השכבות האמידות והחזקות יותר. גם כך בני נוער  ממעמד כלכלי וחברתי גבוה יותר נהנו מחינוך טוב יותר, כיתות לימוד קטנות יותר ויותר נגישות להוראה פרטית לאחר שעות הלימודים ובחוגים. כך שלמעשה הרחבת ההשכלה הגבוהה רק שימרה את המצב הנתון.

התרחבות מערכת ההשכלה הגבוהה ללא קורלציה למצב השוק
עוד עולה מן המחקר גם מצב לא ממש מזהיר בכל הקשור להשפעת המכללות הפרטיות מבחינה חברתית וכלכלית. מסתבר כי ההחלטה על הרחבת מוסדות הלימוד האקדמיים גם למכללות פרטיות, בוצעה בחוסר קורלציה מוחלט למצב התעסוקה בשוק או למקצועות הנדרשים בו. מצב זה, יצר למעשה סיטואציה שבה מקצועות אקדמיים רבים הופכים למיותרים בשל הצפה של בוגרים במקצועות הללו. זאת בשעה שמקצועות אחרים, דוגמת מדעים או הנדסה, נותרים מיותמים יחסית מבוגרים ודווקא בתחומים הללו יש הכי הרבה ביקושים לידיים עובדות. במילים אחרות, נוצר בשוק העבודה הישראלי מצב שבו יש יותר היצע מאשר ביקוש מבחינת משרות.

	ושוב מי שמרוויח מצעדי השיפור בחינוך, הם העשירים.