יש עוד מקום למדעי הרוח, תואר במדעי הרוח

תכניות לימוד מיוחדות

ימים פתוחים

מיקום בארץ:

יש עוד מקום למדעי הרוח

אומרים כי התואר במדעי הרוח הולך וקץ מן העולם. מי צריך תואר בהיסטוריה, תלמוד או ספרות כאשר הם לא מעניקים שום ערך לסטודנט המסיים בהקשרים של תעסוקה ופרנסה. אך האם זה נכון?

מערכת ToStudy
|
20/03/2013
|
11:21
|
2759 צפיות

האמת הפשוטה היא, שלא רק תארים במדעי הרוח הולכים ונכחדים, אלא גם תארים אחרים ובכלל מרבית מוסדות הלימודים להשכלה גבוהה בקריסה מתמדת. מדוע? כי הסטודנטים של היום מחפשים פרקטיקה, מחפשים את הדרך הקצרה ביותר להגיע למקצוע ובמינימום השקעה. חלק מן התארים כמו הנדסה או מדעי המחשב אולי עוד נותנים הכשרה שיש צורך בה בעולם התעסוקה, אך תואר במדעי הרוח שאינו פרקטי נדחק לשוליים והביקוש אליו יורד משנה לשנה. אך האם יש מקום לוותר על התואר הזה כ"כ מהר? עולם העבודה של היום אולי מחפש הכשרות וניסיון, אך גם אנשים עם יכולת מחשבה ולוגיקה.


	תואר במדעי הרוח-נותן כישורי חשיבה שלא מוענקים בשום תואר אחר.

המעסיקים של היום רוצים עובדים שאינם רובוטים
עולם העבודה של היום, לא מסתפק באנשים שרק יודעים כיצד לתכנת או כיצד לתכנן תהליך מסויים. הטכניקה לא מספיקה ולעיתים כדי ליצור בידול והצלחה של מוצר מסויים או חברה מסוימת נדרשת יצירתיות, לוגיקה ויכולת הבנה חברתית. את אלו, אי אפשר לרכוש בתחומי המדעים המדויקים או בלימודי הנדסה.


	גם מנהל וגם פילוסוף.

איפה כן אפשר לרכוש כישורים אלו?
בעולם מדעי הרוח. לא סתם פילוסופיה נקראת כך, זהו מדע החוכמה, מדע החשיבה, המקצוע שמלמד אנשים לחשוב בצורה ביקורתית ולא לקבל דברים כמובן מאליהם. באותה מידה, ספרות מלמדת איך לרדת בין השורות, איך להבין רעיון מרמזים ומטאפורות, ואיך יצירה מרמזת על החברה שבה חי האמן. כל הכישורים הללו חשובים מעין כמותם לעובד המודרני שנדרש להפגין גם יצירתיות וכישורים וגם יכולות טכניות מרשימות.

שילובים זה טוב
רבים מן הסטודנטים חוששים לקחת תואר שעוסק רק במדעי הרוח, משום שהם חוששים כי לא יוכלו למצוא עבודה עם תואר כזה. אך מי אמר שלימודי תואר במדעי הרוח חייב להלמד בפני עצמו? למה לא לעשות שילוב בין תואר ריאלי או פרקטי כמו משפטים או הנדסה עם תואר הומני יותר כמו ספרות, פילוסופיה וכולי? דווקא השילוב, יכול גם לגוון לסטודנטים מבחינת תכני הלימוד, ולהעניק להם זוויות חדשות של הסתכלות על נושאים שונים. כך למשל, רבים ממי שלמדו משפטים וספרות, משתמשים בציטוטים ספרותיים לאחר מכן בעת דיונים בבית המשפט או בעת פסיקות של שופטים, אשר לא אחת משתמשים בלשון ספרותית בדבריהם.