המועצה להשכלה גבוהה היא, עוד מאז הגדרתה ככזה ב-1958, הגוף הממלכתי האחראי על הקמת אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות במדינת ישראל; הרחבת מוסדות קיימים להשכלה גבוהה; אישור תארים; המלצה להכרה במוסדות אקדמיים (כולל שלוחות של מוסדות מחו"ל); פיקוח על הענקת תארים מדעיים; הצעות לקידום חקירה מדעית; והעברת הכספים מהממשלה לגופי הלימוד. מועצה זו פועלת על פי "חוק המועצה להשכלה גבוהה" (אשר נחתם עם הקמתה), שלפיו נאסר עליה להגביל את חופש הדיעה והמצפון, כמו גם להתערב בקביעת תכניות לימודים, דרכי ההוראה ומינוי הסגל האקדמי. בראש המועצה עומד שר החינוך המכהן, ולצידו לכל הפחות שני שליש מחבריה הם בעלי מעמד אקדמי בכיר.
קצת על ההיסטוריה העומדת מאחורי המועצה להשכלה גבוהה
שנות החמישים אופיינו בתלות הולכת וגוברת של המוסדות האקדמיים בתקציב הממשלתי, עד כדי היווצרות חשש כי הממשלה תשפיע על הלך הרוחות במוסדות. הדבר, מן הסתם, יצר פוטנציאל מסוכן לפגיעה בחופש האקדמי ובנייטרליות המפלגתית שאמורה לאפיין את גופי הלימוד השונים. כמענה לבעייתיות זו, הוקמה ועדה מיוחדת בראשות נגיד בנק ישראל- דוד הורוביץ, שתפקידה בחינת אופי המימון הממשלתי. בסיום חקירתה, המליצה הועדה למנות מועצה שייעודה פיקוח על המוסדות ועל היחסים ביניהם לבין השלטון. המלצות הועדה, כמשתמע, קובעו בחוק המועצה להשכלה גבוהה ומיד עם חקיקתו החלה המועצה לפעול.
מהן אבני הדרך המרכזיות בפעילותה של המועצה להשכלה גבוהה?
בשנת 1974 הוקמה הועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) כועדת משנה של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), במטרה לחלק את תקציבי המדינה בין המוסדות השונים להשכלה גבוהה. כמו כן, בתיקון לחוק משנת 1995, נקבע מעמד המכללות האקדמיות בישראל, תוך הגדרת זכותן להעניק תואר ראשון. בתיקון שהתבצע בשנת 2002 הוכרה זכותן להעניק גם תואר שני. בדצמבר 2005, הוכנס נציג סטודנטים נוסף למל"ג, המייצג את תלמידי המכללות המתוקצבות בישראל. כך, מונה כיום המועצה 24 חברים, המוצעים לנשיא המדינה על ידי הממשלה.