מכשירים למדידות גיאודטיות

מדידות גיאודטיות נעשות בתוואי שטח שונים. החל משטחים ישרים ומישוריים וכלה בשטחים זוויתנים ותלולים. לכל תוואי שטח יש את המכשירים המותאמים לו, אשר השימוש בהם נעשה משך שנים רבות. החידוש העיקרי בתחום הוא טכנולוגיית ה-GPS ששינתה לחלוטין את דרכי המדידות והתאמת דרך המדידה לתוואי השטח המתאים.

	מכשירי מדידה ומיפוי-עברו לא מעט גילגולים לאורך השנים.

מכשירי מדידה קלאסיים
אחד ממכשירי המדידה הקלאסיים היו שולחנית המדידה. כפי שיש לאדריכל שולחן שרטוט, כך למודד השטח יש שולחן שרטוט משלו. לרוב בשיטה זו השתמשו על נקודות נ.צ ידועות מראש אשר עליהן הוסיפו פרטי מדידה נוספים ומרחקים בין נקודה אחת לשנייה. מכשיר נוסף הוא המצפן אשר יכול לתת כיוון צפון מגנטי או גיאוגרפי, תלוי במה בכיוון לפיו הותקנה וצוירה המפה על שולחנית המדידה.

מכשירי מדידה בהתאם לתוואי שטח
חוץ ממכשירים קלאסיים אלו, עשו שימוש גם במכשירים ייעודים לפי תוואי השטח הנמדד. כך לדוגמא בשטחים משופעים נהגו להשתמש במד שיפוע. מד זה הוא מוט אשר מסומנים עליו גבהים שונים. כאשר המודד רצה למדוד את גובה השטח, הועמד המוט באמצע השטח המשופע וממנו נמתח חוט מדידה למרחק מסיום, כך ידעו מהו השיפוע המדויק שבו עומדים. למרחקים קצרים עושים שימוש בשיטות אלקטרו אופטיות המתבססות על שליחת קרן לייזר והחזרתה למכשיר כדי למדוד מרחקים. למדידת מרחקים ארוכים נהגו להשתמש בטלורמטר- מכשיר זה עבד על גלים אלקטרומגנטים אשר שודרו מתחנה לתחנה. בכל תחנה הוצב משדר ומקלט, על פי שידור הגלים חזרה יכלו המודדים לדעת מרחקים ותוואי שטח אשר הגל עובר דרכם בדרכו למשדר המצוי בנקודת המדידה ההתחלתית.

מכשירי מדידה חדשניים
החל משנות ה-90 החלה טכנולוגיית הGPS- להיכנס גם לתחום המדידות הגיאודטיות. טכנולוגיה זו המסתמכת על 24 לוויינים של ארה"ב אשר מקיפים את כדור הארץ מסוגלת לשלוח אותות חזרה אשר מסמנים נ.צ של נקודות ספציפיות של מדידה. לפי הזמן שלוקח להעביר את האות ניתן לדעת מהו המרחק בין לווין לבין המיקום המדויק. שילוב של מספר מקלטי אותות לווין כאלו יכול להדגים את תוואי השטח ואת המרחקים השוררים בו בין נקודה לנקודה.