ממחלה להחלמה

ממחלה להחלמה
כתבה שפורסמה במגזין אלטרנטיבי בידיעות אחרונות בתאריך 26.3.09
 
כולנו למדנו במסגרת שיעורי הביולוגיה בבית הספר להתייחס לתהליכי החיים באופן מסויים. אך איננו לומדים לשאול את השאלות הבאות: כיצד זה מתרחשים בגוף האדם העשוי כולו מחומרים מינרלים נטולי חיים תהליכי צמיחה והתחדשות? כיצד התחלקות תאים במפגש הזרע והביצית יוצרת אדם? ומהו ההבדל בין האדם ושאר היצורים החיים?
התשובות לשאלות אלו אינן מצויות בתחום המדע הקונבנציונאלי, אלא בתחום אחר שניתן לכנותו "מדע הרוח" ע"פ רודולף שטיינר.
ממחקרים שהתמקדו בשאלות אלו עולה התמונה הבאה: את האדם החי מלווים כוחות המצויים בגוף רוחני על פיזי, המכונה  גוף החיים. גוף זה חודר את הגוף הפיזי והופך את החומר המינראלי לחי. גוף זה הינו על חושי במהותו (כלומר לא ניתן לצפייה באמצעות החושים הרגילים), אנו יכולים לפגוש רק את תוצאות תהליכיו בגוף הפיזי.
כשאדם נפצע, מתרחש באזור הפגוע תהליך איחוי של הרקמות. זהו תהליך מופלא במהותו. מופלאה עוד יותר החוכמה שמפסיקה את פעולת יצירת התאים משנתחברו הרקמות. התבוננות מעמיקה מראה כי תהליכי הגדילה של תאים בגוף מתקיימים בו זמנית לצד תהליכי ההרס המאזנים אותם. המדע יודע להצביע על כך שבכל שבע שנים, כל תאי גוף האדם מתחלפים במלואם. הם נהרסים ובמקומם נוצרים תאים חדשים.
פעולה זו הנצפית בפיזי כהרס של התאים, מקורה בגוף על פיזי  נוסף המכונה - גוף הנפש של האדם.
מדע הרוח מגלה כי רוחו של האדם אינה יכולה לפעול בגוף כאשר מתחוללים בו תהליכי צמיחה. באופן מתמיד נהרסים חיים בקרבנו ודווקא מתוך כך שחומר נהרס בגופנו, מתאפשר לרוח ולנפש לחדור לגופנו ולפעול בו. הרוח נוכחת דווקא במקום בו מתרחשים תהליכי נסיגה ביולוגית, ומפסיקה פעילותה במקום בו מתרחשים תהליכי האבולוציה.
באדם בריא קיים איזון בין בניין והרס. הפרת איזון זה עקב התגברות  תהליכי הבנייה או של תהליכי ההרס  תתבטא בהופעת מחלה. עודף של כוחות הרס יוצרים בגוף מצבים דלקתיים, בעוד שעודף כוחות חיים יכולים ליצור צמיחת תאים לא מבוקרת במקום מסוים וכד´.
 
כך, כאשר האבחון מוסט מן הגוף אל הרוח מתאפשרת התייחסות למקורות המחלה, כגורמים המפרים את האיזון בין תהליכי ההרס והבניה בגופים הרוחניים של האדם. ריפוי רוחני פונה איפוא לגופים אלה ומארגן אותם מחדש לכדי איזון.
מדוע אם כן יופר האיזון בין הגופים? מדוע נופל האדם למחלה?
שימו לב ש"המחלה" בשיכול אותיות היא גם "החלמה". המחלה הפיזית או הנפשית ממלאת תפקיד חשוב בהחלמת האדם כישות רוחנית. היא מהווה התגלות פיזית של תמונה רוחנית שלמה יותר, שמקורותיה נובעים מתוך ישותו העילאית של האדם. למחלה תפקיד חשוב בתהליכים שהאדם עובר בהתמודדות איתה, תהליכים התומכים בהתפתחותו לקראת היותו אדם חופשי מוסרי ושלם יותר. סילוק המחלה, מבלי לאפשר לה לקיים את התהליך שהיא נועדה לחולל, מונע את  פוטנציאל ההתפתחות הגלום במחלה עצמה, שלרב נסתר מעיננו.
דוגמא נוספת מהמישור הפיזי: אדם שסובל משלשולים ויטופל באמצעות גלולה לעצירת שלשול, על פניו ירגיש יותר טוב, אך ימנע מהגוף את הניקיון שהתהליך נועד לחולל.
ריפוי רוחני מאפשר לחולה להחזיר אל גופו את יכולת הריפוי העצמי הטמונה בו. תכלית הריפוי הרוחני אינה לכפות על הגוף ריפוי, אלא להחזיר לגוף החיים את היכולת להתמודד עם האיזון שהופר. תמיכה נכונה בחולי, מאפשרת  למחלה למצות את ייעודה, ולאדם החלמה שלמה. תהליך ריפוי דרך הבנה שכזו, מקבל תפנית משמעותית מזו שהמחשבה הרגילה יכולה לבחון.
בתרבות המודרנית, המתעלמת מן ההיבט הרוחני, רווחת הדעה כי כאב ומחלה מהווים מעין תקלה, מכשול שיש להסירו מהדרך על ידי סילוק הסימפטום והכחדת המחלה. בתפיסת המחלה בהיבט רוחני, הכאב שייך לחלוטין למהותו השלמה של האדם. הוא אינו מצב זר שיש להרחיקו מהר ככל האפשר. תפקידו של כל כאב לעורר את תודעת האדם להשתנות ברבדים מסוימים של חייו. זוהי מהות ההתבוננות על בקשת האדם להירפא במימד הריפוי הרוחני.
בכל אירוע שאדם חווה בחייו, גלום פוטנציאל עצום למימוש חדש של עצמיותו כאדם. האירוע פותח אפשרות לעתידו, לדרך חדשה, שאינה המהלך האינסטינקטיבי של החיים שהיו עד אותו האירוע. קיים פיתוי גדול להשיב את המצב לקדמותו,  כפי שנוהגות הבריות לומר בדאגה על החולה "הוא עוד לא חזר לעצמו". ההחלמה מהאירוע, נתפסת בחשיבה הרגילה כיכולת לחזור למצב הקודם, להשיג את היות האדם חופשי ממנו. אך בהיבט רוחני מטרתה של מחלה או של אירוע בחייו של אדם אינה לחזור לעצמו, כי אם לגדול אל מעבר לעצמו.
ריפוי רוחני, אם כן, קשור בהבנת ההקשר בין התפתחותו  של האדם ובין מחלותיו. מחשבת הריפוי הרוחני נוצרת מתוך ההבנה כי המחלה משרתת את התפתחותו הרוחנית של האדם.
 
נורית רוזנגרטן
כלים שלובים - בית ספר לאומנות הריפוי.