מבנה הלימודים | | עתידים קורא לך –למפקח העתידי להצטרף להכשרה על מנת להיות תלמיד חכם ובנוסף להשתלב במקצוע הלכה ולהתפרנס בכבוד.
מסלול מיוחד לבעלי תשובה
כל מוסרי השיעורים ואנשי הסגל מאושרים ע"י ועדת פיקוח רבני וממשלתי בעלי תעודת הוראה וגישה מקצועית –בשבילנו כל תלמיד הוא עולם-ומעכשיו כל אחד יכול –הכשרה של מפקח מקוואות היא מותאמת לכל אדם הרוצה להכיר את דיני המקווה -ההכשרה של מפקח מקוואות מתקיימת בכל הארץ בפריסה ארצית מרכז-שפלה –דרום-צפון
הגדרת התפקיד
אדם איש חיל השואף להכיר את דיני המקוואות על בוריים וכן הרוצה לעמוד על המשמר בנושא זה על פרטיה ועל דיקדוקיה במסגרת כזאת או אחרת למשל במסגרת עבודת מפקח מטעם המועצה דתית המקומית הממונה מטבעה על נושא זה החשוב ביותר קמו מרכז הכשרה תורני להרים דגל קדושה זה בכדי שיהיו בקיאים היטב ויוכלו לשמש כמפקחי מקוואות דרך גופים אלו ולשמש כמוראה הוראה בתחום זה חשוב לציין שנושא מקוואות הוא אחד משישה נושאים של יורה יורה המכשיר לרב שכונה ישנם פרטים רבים והם כמובן ילמדו במסגרת ההכשרה
נושאי הלימוד
מושגי יסוד/מי גשמים/שיטת זריעה/שיטת ההשקה/המשכה/שיטות שונות בבניית מקווה/ שיטת חב"ד בור על גבי בור/כמות הליטרים המינימאלית/מידות המקווה /מקוואות מודרניים וחשיבות כשרותם/מים שאובין/מים זוחלין
מה הטריד את ה"בבא סאלי"?
האדמו"ר הבבא סאלי רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל נהג להסתובב בין הכפרים והעיירות בהם גרו יהודים כדי לחזקם ולעודדם בקיום תורה ומצוות. פעם אחת בשעות הערב הגיע לעיירה מרוחקת במרוקו. מיד התקבצו ובאו כולם אל בית הכנסת של העיירה לקבל את פני הצדיק ולשמוע את דיברות קודשו. בסיום הדרשה, פנה הקהל ללוות את הרב אל בית מארחו. אולם הצדיק ביקש, כי לפני שהוא הולך לבית מארחו לנוח, הוא רוצה לראות את מקווה הטהרה של העיר!
כששמעו בני העיירה את בקשתו, נבוכו מאוד. ראשי הקהילה סיפרו לרב בבושה, כי לצערם הרב, המקווה אינו בשימוש כבר שנים רבות. המקום מוזנח, עד שאי אפשר כלל להיכנס אל המקווה, כי קירותיו נוטים ליפול, ושברים מן התקרה נפלו לתוך מימי המקווה. כששמע הרב דברים אלו התפלא מאוד, ושאל: "מה אתם עושים כאשר נשותיכם צריכות לטבול?" השיב לו ראש הקהל: "הנשים נוהגות ללכת לעיירה הקרובה ולטבול שם". "זה לא יתכן", פסק הרב, "הרי ההלכה קובעת כי בניית מקווה טהרה בעיר קודמת אפילו לבניית בית כנסת! לכן אני מבקש שניגש עכשיו אל המקווה, ובעזרת ה' נכשיר אותו לטבילה". שמעו זאת האנשים ונדהמו, הכיצד יכשירו עכשיו, בשעת לילה, את המקווה אשר מזה שנים ארוכות לא דרכה שם רגל אדם?!
אולם הרב התעקש ועמד על שלו, וכל בני העיירה הלכו בעקבות הרב לכיוון המבנה המוזנח של המקווה. כאשר ביקש הרב להיכנס, ניסו להניאו בשנית: "המקום מהווה סכנה של ממש לנכנסים, הרב עלול להינזק מן הריח ומבעלי החיים השורצים שם", טענו. אולם הרב עמד על דעתו: איני שב לביתי עד שיוכשר המקווה למבקרים". הביאו לו את המפתח, והוא נכנס למקווה. הוא חלץ את נעליו, הפשיל את חלוקו, ונכנס לתוך המים! הנוכחים המבוישים נתקפו בחרדה, וביקשו מהרב שיחדל לעסוק בפעולה לא מכובדת שכזו. הרב לא שעה לדבריהם, ואמר: "כולנו בצוותא נעשה עבודה זו!" ובעודו אומר זאת, נטל דלי, והחל לדלות את מי המקווה. כך רוקן הרב את כל מי המקווה, כשראשי הקהילה מסייעים בידו.
סיים הרב את עבודתו, נעל את מנעליו ויצא לחוץ. הציבור עמד לשאול את הרב, מהיכן ימלאו עכשיו את המקווה, בהיעדר מי גשמים? אולם הרב לא הניח להם לפצות פה, הוא יצא מן הבניין, נשא את ראשו השמימה ואמר: "ריבונו של עולם, אנו עשינו את המוטל עלינו, עתה עשה אף אתה את שלך". מיד התקדרו השמים בעבים, וגשם עז ניתך. הקהל החל מתפזר למצוא מחסה מפני הגשמים, והרב נותר על מקומו לראות אם מילאו המים את המקווה כפי הצורך. מיד כשפסקו הגשמים, שב הקהל והתקבץ, והחל פוצח בשיר. הנס שהתרחש לעיניהם הרעיד את הלבבות, והכול חשו התעלות נפלאה למראה המחזה הנדיר.
(נתיבות הטהרה עמ' 233)
|