בגרות בלשון

בחינות הבגרות בלשון היא אחת מבחינות החובה להן נדרש כל תלמיד כדי לקבל תעודת בגרות מלאה. היקף המבחן הוא של 2 יח"ל. הנבחנים נדרשים להיבחן ביחידה אחת בלשון וביחידה אחת ב"חיבור עברי".  הנבחנים האינטרנים עושים יחידה אחת בלשון ויחידה אחת בחיבור. האקסטרנים, לעומת זאת, נבחנים בבחינה שונה - המחולקת לעברית א´ ועברית ב´. כל אחת מהן מהווה יחידת לימוד אחת.

בחינת עברית א´ כוללת את הנושאים המרכזיים: הבנה והבעה, אוצר מילים ומשמעותם, פעלים ותצורת השם, ודיוקי הגייה. מבחן זה מחולק לשלושה פרקים. הראשון מזכה ב-50 נקודות והוא מציג טקט שבסיומו שאלות. הפרק השני בוחן את אוצר המילים, אותיות השימוש, שם המספר ומילות יחס, ומזכה את הנבחן ב-26  נקודות. 24 הנקודות הנותרות שייכות לחלק השלישי העוסק בתחביר, משקלים, צורנים, סוגי משפטים, בניינים ומשמעויותיהם, שאילת מילים מלועזית, ניתוח ומיון של שמות לפי דרכי תצורה, זמן וגוף.

בחינת עברית ב´ כוללת את נושאי התחביר, הבנה והבעה, מערכת הצורות (פועל ותצורת השם), פסוקים מלשון המקרא, דיוקי הגייה מתחום הפועל והשם.  גם כאן מחולק המבחן לשלושה חלקים. על הפרק הראשון ניתן לקבל 50 נקודות ובו ניתנים מאמרים וניתנות שאלות עליהם. בהמשך, נבחנת יכולת ההבעה בכתב והנבחנים נדרשים לכתוב מאמר בן 500 מילה אודות המאמר אותו קראו. נבחנת גם הבנת הנקרא בקטע מקראי. בפרק השני השווה 25 נקודות נבחנים על תכנים של תחביר, שחבור, ניתוח משפטים, מבנים תחביריים ועוד. בפרק השלשי השווה גם 25 נקודות נבחנים על תכנים של פעלים, שורשים, שמות, משקלים, בסיסים, בנינים ועוד.

בתי ספר ומכונים רבים מציעים לימודי הכנה לבחינת הבגרות בהיסטוריה. לימודי ההכנה למבחן הבגרות בלשון משתנים מבית ספר אחד לשני, אך בדרך כלל מדובר בארבעה חודשים ובשני מפגשים שבועיים בני 3 שעות האחד.