שוק ההון הינו מושג האוגד בחובו שפע הגדרות, נושאים, תכנים ותחומי עיסוק. במהותו, מוגדר האחרון כשוק לניירות ערך, הנחלק לשוק המניות ושוק האג"ח, כאשר מטרתו הבסיסית היא לסייע לחברות ולממשלה לגייס הון מהציבור, לרוב לטווחים ארוכים. במובנו הרחב יותר, כולל שוק ההון גם את הגופים הפועלים בשווקים הללו, דוגמת הבנקים המסחריים, חברות הביטוח, קופות הגמל ומנהלי קרנות הנאמנות. המושגים השגורים בפיהם של העוסקים בשוק ההון זרים למרביתנו ולעיתים אף עשויים להרתיע את חלקנו מלמידת השפה המקצועית הדרושה לשם שימוש במכשירים הפיננסיים העשויים להלום את תמהיל ההשקעות שלנו, להגן עליו בעת מפולת ולהניב תשואה עודפת במקביל. זאת ועוד, על אף שהתפתחות עידן האינטרנט חוללה מהפכה של ממש בשווקי ההון העולמיים ותוך כך הפכה את ההחלטה להשקיע לנגישה יותר, הפכה האחרונה במקביל גם למורכבת יותר.
אז מהו למעשה "תפקידו" של שוק ההון?
שוק ההון מהווה מעין "נקודת מפגש" בין חברות הזקוקות למימון לבין פרטים וחברות נוספות, המעוניינים להשקיע את הונם בכדי לייצר ערך כלכלי; ואכן, שוק ההון מוכר כמכשיר פיננסי הכרחי המאפיין את הכלכלה המודרנית, תוך שהינו מסייע לחברות חדשות וקיימות לייצר ערך כלכלי ובהמשך- גם רווחה כלכלית. יצוין, כי יש להבחין בין השוק הראשי והמשני, הן בכל הנוגע לשוק המניות והן כשמדובר בשוק האג"ח. כך, בעוד השוק הראשי מאופיין בהנפקת ניירות ערך למשקיעים וקבלת תמורתם הכספית, בתיווכם של בתי השקעות המשמשים כחתמים, השוק המשני עוסק במסחר שאינו מערב את החברות אשר הנפיקו את המניות או את אגרות החוב. כפועל יוצא מכך, עשוי משקיע העוסק בשוק המשני למכור למשקיע אחר את ניירות הערך שברשותו בכל זמן נתון. מכאן, שהשוק המשני מוסיף לשוק ההון מימד נזילות שבו מסתייעים מרבית המשקיעים.
כיצד מתנהל המסחר בבורסה?
הבורסה לניירות ערך בתל אביב, המוגדרת כבורסה הרשמית במדינת ישראל, עושה שימוש בשתי שיטות מסחר: מסחר רב צדדי- שיטה הקובעת מחיר אחיד שבו מתבצע מספר רב של עסקאות, בין אם בעלות שנקבעה קודם לכן או בכזו שהיא תוצר של מפגש הקונים והמוכרים; ומסחר דו צדדי- שיטה ה"מפגישה" בין הוראות הקנייה והמכירה באופן רציף, כך שבכל עת מוצגות הוראת הקנייה בשער הגבוה ביותר (bid) והוראת המכירה בשער הנמוך ביותר (ask או offer). באם מופיעה הוראת קנייה הרלוונטית למחיר המכירה מתבצעת עסקה בעלות זו בין שני הצדדים, כאשר לכל עסקה שער משלה. בשיטה זו נסחרים מרבית ניירות הערך ברוב בורסות העולם, בעוד בשיטת המסחר הרב צדדי עושים שימוש, לעיתים קרובות, לשם קביעת מסחר בשערי הפתיחה והנעילה, או בעת שהסחירות בניירות מסויימים הינה נמוכה עד כדי כך שלהם נקבע שער אחד בלבד בכל יום.
כיצד מתבצע הפיקוח על שוק ההון?
הצורך בשמירה על יציבותו של שוק ההון, כמו גם על טובת הציבור הכללית, הפכה את קיומם של מוסדות מפקחים להכרח. החוקים העיקריים המסדירים את פעילותם של הגופים השונים בקרב שוק ההון הינם: חוק ניירות הערך (התשכ"ח-1968); חוק החברות (התשנ"ט- 1999); חוק השקעות משותפות בנאמנות (התשנ"ד-1994); וחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (התשנ"ה- 1995). בפועל, אחראיות ארבע רשויות לפיקוח והסדרת פעילותו של השוק בישראל: רשות ניירות הערך; הממונה על שוק ההון (משרד האוצר); המפקח על הבנקים; והבורסה. יצוין, כי על אף שכל אחת מהרשויות מפקחת על פעולות דומות, אלה מאופיינות בשונות רבה בכל הנוגע לסמכויותיהן, למידת עצמאותן, לסמכות האכיפה הנתונה בידיהם ולמשאבים העומדים לרשותן. באופן מכליל, מורכב הפיקוח בשוק ההון מדרישות גילוי; הסדרת הפעילות הפיננסית; פיקוח על מוסדות פיננסיים; ופיקוח על משקיעים זרים.
שוק ההון בראי יחסי גומלין
בין שוק ההון ושווקים נלווים מתקיימים יחסי גומלין רציפים, המושפעים, מן הסתם, אחד מתנודותיו של השני. כך, בין היתר, מתקיימים יחסי גומלין בין שוק ההון לשוק הנגזרים ושוק מטבע החוץ. לצד השווקים, קיימים גורמים נוספים המשפיעים והמושפעים מפעילות שוק ההון וביניהם גאופוליטיקה, אירועים חדשותיים ועוד.